ערב יום הכיפורים הוא זמן של עצירה, התבוננות פנימית והתחזקות רוחנית. זהו רגע נדיר בשנה שבו הלב מבקש להיטהר, החשבון הפנימי נפתח, והאדם מבקש לעמוד לפני בוראו בענווה ובאמת. בתוך המרחב הרוחני הזה נטוע המנהג העתיק של פדיון כפרות יום כיפור, שהנו טעון משמעות ומטרתו לעורר את האדם לתשובה ולתיקון.
מעבר לסמליות, כשהמנהג מתקיים באמצעות כסף המיועד לצדקה, הוא הופך למעשה כפול: הן ביטוי לחרטה וחשבון נפש, והן חבל הצלה ממשי עבור משפחות נזקקות, אלמנות ויתומים. כך, רגע אחד של כוונה פנימית מתחבר למעשה חיצוני שמחולל שינוי גדול. מדובר בטקס שמעניק משמעות רוחנית עמוקה לצד השפעה חברתית מוחשית, דווקא בימים שבהם שערי שמיים פתוחים והלב מבקש לעשות את הדבר הנכון באמת.
בין מנהג לכוונה
מבית מוסדות צדקה וחסד צפת מסבירים שמנהג פדיון כפרות יום כיפור מלווה את עם ישראל דורות רבים, ועורר לאורך השנים דיון הלכתי נרחב. אם בעבר היה מקובל לקיים את המנהג באמצעות תרנגול, שהרי רבים מהפוסקים הדגישו את המעלות הטמונות בעשייתו דווקא באמצעות כסף שמועבר היישר לצדקה. בדרך זו מתקיימת תכלית המנהג ללא חשש הלכתי, ותוך כדי חיבור ברור לערך יסודי ביהדות – סיוע לנזקקים.
בפדיונות הללו, הכסף אינו נותר כמעין אקט סמלי בלבד, אלא משמש הלכה למעשה למשפחות החיות במצוקה, לילדים הזקוקים למזון, למסגרת חינוכית ולביטחון בסיסי. בהקשר זה, חשוב להדגיש שעל פי פסיקת המשנה ברורה, האליה רבה בשם מהרי"ל והשל"ה, אין לתת את פדיון הכפרות מכספי מעשר, שכן הוא מחויב להיות צדקה נוספת לשם הכפרה.
שותפות שפותחת שערי שמיים
כוחן של כפרות יום כיפור אינו נמדד בסכום כספי בלבד, אלא בכוונה שמאחוריהן וביעד שאליו הן מגיעות. כאשר אדם יודע שהפדיון שלו מסייע ליתומים, לאלמנות ולמשפחות קורסות, המעשה מקבל עומק נוסף. זו איננה רק בקשה אישית למחילה, אלא שותפות פעילה בבניין חיים. ההלכה מלמדת שצדקה מצילה ממוות, והמסורת מדגישה שאין דבר העומד בפני לב פתוח ויד מושטת.
בימים שבהם כל אחד מבקש חתימה טובה, יש מי שזקוק לארוחה חמה, לבגד לחג, או למסגרת שתגן על ילדיו. לעתים, פעולה אחת של נתינה בזמן הנכון יוצרת הדהוד רחב הרבה יותר מששיערנו. כפרות יום כיפור שמוענקות בלב שלם ונפש חפצה, אינן רק סגולה לשנה טובה, אלא בחירה להיות בצד שנותן חיים.