כפרות יום כיפורערב יום הכיפורים הוא זמן של עצירה, התבוננות פנימית והתחזקות רוחנית. זהו רגע נדיר בשנה שבו הלב מבקש להיטהר, החשבון הפנימי נפתח, והאדם מבקש לעמוד לפני בוראו בענווה ובאמת. אווירת חודש אלול ועשרת ימי תשובה מביאה עמה תחושה של התרוממות רוח מעורבת באימת הדין. לקראת יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה שבו נחתמים ספרי חיים ומוות, כל יהודי מחפש זכויות שיכריעו את כף המאזניים לטובה.

בתוך המרחב הרוחני הזה נטוע המנהג העתיק והמושרש ביותר בתפוצות ישראל לקראת יום הדין – מנהג פדיון כפרות יום כיפור, שהנו טעון משמעות ומטרתו לעורר את האדם לתשובה ולתיקון. בבסיסו של המנהג עומד רעיון של 'תמורה' או 'חליפין': האדם מכיר בכך שעל פי מעשיו היה ראוי לעונש, אך רחמי שמיים מאפשרים לו לתת מעין תמורה שתישא את הכפרה במקומו. בעבר היה נהוג לקיים את המצווה בעופות חיים (תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה), אך מעבר לסמליות, כשהמנהג מתקיים באמצעות כסף המיועד לצדקה, הוא הופך למעשה כפול: הן ביטוי לחרטה וחשבון נפש, והן חבל הצלה ממשי עבור משפחות נזקקות, אלמנות ויתומים.

כך, רגע אחד של כוונה פנימית מתחבר למעשה חיצוני שמחולל שינוי גדול. מדובר בטקס שמעניק משמעות רוחנית עמוקה לצד השפעה חברתית מוחשית, דווקא בימים שבהם שערי שמיים פתוחים והלב מבקש לעשות את הדבר הנכון באמת.

בין מנהג לכוונה: השורש ההלכתי של פדיון כפרות בכסף

מבית מוסדות צדקה וחסד צפת מסבירים שמנהג פדיון כפרות יום כיפור מלווה את עם ישראל דורות רבים, ועורר לאורך השנים דיון הלכתי נרחב. המנהג לסובב תרנגול שורשו במנהג קדום, אך כבר בתקופת הראשונים הוא עורר מחלוקת עמוקה. הרשב"א התנגד לו, ובעקבותיו גם פסק מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תר"ה) שיש לבטל מנהג זה משום "דרכי האמורי". הרמ"א, לעומתו, פסק להשאיר את המנהג אך ציין כי נהגו לתת את העופות לעניים, או לפדות אותם בכסף ולתת את התמורה לעניים.

אם בעבר היה מקובל לקיים את המנהג באמצעות תרנגול, הרי שבדורות האחרונים קיום המנהג בעופות חיים יצר מכשולים הלכתיים מורכבים: שחיטה המונית בערב החג שעלולה להוביל ללחץ של זמן ולשחיטות פסולות חלילה (נבלות וטרפות), וכן חשש לאיסור דאורייתא של צער בעלי חיים עקב החזקת העופות בכלובים צפופים בשמש ללא מים.

מסיבות אלו, גדולי הפוסקים מכל העדות קוראים לציבור לעשות פדיון כפרות בכסף, ורבים מהם הדגישו את המעלות הטמונות בעשייתו דווקא בצורה זו, שבה הכסף מועבר היישר לצדקה. בדרך זו מתקיימת תכלית המנהג ללא שום חשש הלכתי, ותוך כדי חיבור ברור ושלם לערך יסודי ביהדות – סיוע לנזקקים ומצוות צדקה שעליה נאמר "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת".

בפדיונות הללו, הכסף אינו נותר כמעין אקט סמלי בלבד, אלא משמש הלכה למעשה למשפחות החיות במצוקה, לילדים הזקוקים למזון, למסגרת חינוכית ולביטחון בסיסי. בהקשר זה, חשוב להדגיש שעל פי פסיקת המשנה ברורה, האליה רבה בשם מהרי"ל והשלִּה, אין לתת את פדיון הכפרות מכספי מעשר, שכן הוא מחויב להיות צדקה נוספת לשם הכפרה.

כפרות לנזקקים: שותפות שפותחת שערי שמיים

התפילה המרכזית והמרעידה ביותר בימים הנוראים היא תפילת "ונתנה תוקף", שבה אנו מכריזים: "ותשובה, ותפילה, וצדקה – מעבירין את רוע הגזירה".

כאשר אנו מעבירים את כספי הכפרות לנזקקים – כלומר לוקחים את הכסף שיועד לכפרות ותורמים אותו למשפחות שאין להן מה לאכול – אנו מיישמים הלכה למעשה את אותה צדקה שמעבירה את רוע הגזירה. כוחן של כפרות יום כיפור אינו נמדד בסכום כספי בלבד, אלא בכוונה שמאחוריהן וביעד שאליו הן מגיעות. כאשר אדם יודע שהפדיון שלו מסייע ליתומים, לאלמנות ולמשפחות קורסות, המעשה מקבל עומק נוסף. זו איננה רק בקשה אישית למחילה, אלא שותפות פעילה בבניין חיים. אין סניגור גדול יותר לאדם בערב יום הכיפורים מאשר הידיעה שבזכותו, משפחה ענייה, אלמנה או יתומים יכולים לערוך את הסעודה המפסקת בכבוד ובשובע.

בימים שבהם כל אחד מבקש חתימה טובה, יש מי שזקוק לארוחה חמה, לבגד לחג, או למסגרת שתגן על ילדיו. לעתים, פעולה אחת של נתינה בזמן הנכון יוצרת הדהוד רחב הרבה יותר מששיערנו. כפרות יום כיפור שמוענקות בלב שלם ונפש חפצה, אינן רק סגולה לשנה טובה, אלא בחירה להיות בצד שנותן חיים.

איך מקיימים את מנהג פדיון הכפרות למעשה?

כיצד מקיימים את המנהג הלכה למעשה? כך עושים זאת שלב אחר שלב:

  • הכנת הסכום: לוקחים סכום כסף (רצוי בשטרות או מטבעות, או אפילו כרטיס אשראי המשמש כאמצעי תשלום לתרומה) המיועד לתרומת פדיון כפרות.
  • כמה נותנים? נהוג לתת סכום השווה לפחות למחירו של עוף חי אחד לכל בן משפחה (לרוב מוערך בין 36 ל-50 שקלים לנפש). יש המהדרים לתת סכומים בכפולות של "חי" (18 ש"ח), או כפי יכולתם מתוך כספי מעשר.
  • סדר האמירה: לוקחים את הכסף (או התרנגול) ביד ימין, ואומרים 3 פעמים את הפסוקים הבאים מתוך מזמור ק"ז בתהילים:
"בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אֱוִוילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל אֲ-דֹנָי בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַא-דֹנָי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו Mַלְאָךְ מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ, וַיֹּאמֶר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר"
  • סיבוב הכפרות: לאחר מכן מסובבים את הכסף (או התרנגול) 3 פעמים סביב הראש, ואומרים:
"זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה (או: זה התרנגול ילך לשחיטה), וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם."
  • נתינת הפדיון: לאחר מכן נותנים את הכסף לצדקה או שוחטים את התרנגול ומוסרים את בשרו לעניים או לקופת צדקה או עמותה התומכת בעניים.

הבטיחו את החתימה הטובה שלכם

רגע לפני ששערי שמיים ננעלים, אנו במוסדות צדקה וחסד מזמינים אתכם להפקיד את סכום פדיון הכפרות שלכם בקופה של חסד טהור.

אנו פועלים מסביב לשעון בימים אלו כדי להמיר את תרומות הכפרות שלכם באופן מיידי למזון, מצרכים ותלושי קנייה עבור משפחות נזקקות הדחוקים בפרנסתם. כל תרומת פדיון כפרות שלכם מגיעה היישר לשולחן החג והסעודה המפסקת של אלו שזקוקים לה יותר מכל.

עשו כעת פדיון כפרות אונליין וקנו לכם סניגור ליום הדין!

שותפות בפדיון כפרות והבטחת החתימה הטובה

גמר חתימה טובה!