רבים עוסקים בסוגיה מה זה מעשר, ובפרט כאשר הדבר נוגע להפרשת כספים. ביסודו, מנהג קדום זה מחייב אדם להפריש עשירית מרווחיו האישיים לטובת צדקה וצורכי ציבור. החובה חלה על רווחי מסחר ועסקים, כמו גם על כל רווח נקי לו זוכה האדם. בפסיקת ההלכה קיימת מחלוקת בקרב הפוסקים לגבי תוקף החיוב.
ישנם הסבורים כי מדובר בחיוב מדאורייתא הנלמד ישירות מפסוקי התורה, בעוד שאחרים רואים בכך תקנת חכמים מדרבנן. מנגד, דעות נוספות גורסות כי זהו מנהג מידת חסידות בלבד. החישוב מתבצע מתוך הרווח הנקי (לרבות רווח ממסחר, מתנות, ירושה או כסף שנמצא), זאת לאחר ניכוי ההוצאות שנדרשו לייצור ההכנסה, והיעד המרכזי לכספים הללו הוא תמיכה בעניים, נזקקים ותלמידי חכמים.
ההבחנה בין מעשר כספים למעשרות התבואה
על אף חילוקי הדעות באשר למקור הדין, המהות הנה זהה ודוגלת בהבניית חברה מתוקנת הדואגת לחלש ומאפשרת תמיכה במי שידו אינה משגת לשרוד את מלחמת הקיום היומיומית. יתרה מזאת, מעבר לחובה ההלכתית הדגישו חז"ל את הסגולה הממונית במצווה זו בבחינת "עשר בשביל שתתעשר", וזהו למעשה החריג ההלכתי היחיד שבו הותר לאדם לבחון את הברכה האלוקית במעשה ידיו.
על מנת להבין לעומק מה זה מעשר, יש לעשות הבחנה בין הפרשת כספים ממונו הפרטי של האדם לבין תרומות ומעשרות החלות על תנובת האדמה ומתייחסת ליבול החקלאי בארץ ישראל. קבוצת מצוות התורה התלויות בארץ כוללת את התרומה הגדולה הניתנת לכוהנים, מעשר ראשון הניתן ללוויים, וכן מעשר שני הנאכל בירושלים, מעשר עני המחולק לנזקקים בהתאם לשנת השמיטה, ותרומת מעשר שמפריש הלוי ומעביר לכהן.
השקעה בעתידם של ילדים ומשפחות בסיכון כמעשה חסד עליון
ברמה המעשית, הפניית כספי המעשר לגורמים בעלי השפעה מרבית היא הליבה של מעשה הנתינה, ותמיכה במוסדות צדקה וחסד צפת מהווה בחירה מרוממת. מדובר בארגון המהווה עוגן הצלה עבור מאות ילדים ממשפחות במצוקה בעיר הקודש.
פעילותו המבורכת מספקת מעטפת הוליסטית מקיפה הכוללת בין השאר ארוחות חמות, מסגרות חינוכיות, מערכי הסעות, ביגוד מכובד וליווי חינוכי-רגשי מקצועי, המאפשרים לדור העתיד לשבור את מעגל העוני ולצמוח בסביבה בטוחה.
ההחלטה על נתינה בדרך זו מעניקה למושג מה זה מעשר משמעות מעשית מרוממת לב ומרגשת. מעבר להיבט ההלכתי, העברת הכספים לפעילות העמותה מהווה הזדמנות פז להציל נפשות, ולהיות שותפים מלאים בהענקת תקווה, חינוך ושובע לאלו הזקוקים לכך יותר מכול.